כאשר נער או נערה מחליטים להפסיק להגיע לבית הספר, הסביבה נוטה לחפש אשמים מיידים. ההורים חשים רגשות אשם, המורים מתוסכלים מחוסר אונים והחברה מתייגת את הנוער כ"עצלן" או "בעייתי". אך האם מדובר בהחלטה אימפולסיבית של הרגע או שמדובר בתהליך ממושך שחווה הילד, שהתרחש מתחת לרדאר?
מחקר אקדמי שנעשה על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת אמסטרדם, ביצע סקירה מקיפה ומספק תשובה מדעית כיצד נוצרת נשירה מבית הספר ואיך ניתן לעצור אותה בזמן. החוקרים אספו נתונים מ-75 מחקרים שונים שבוצעו בעשורים האחרונים במדינות המערב, על ידי שימוש בשיטה סטטיסטית המאפשרת להם לזהות מגמות.
המחקר כלל נתונים על:
- 781 גורמי סיכון פוטנציאליים שנבחנו בהקשר של היעדרות מהלימודים.
- 635 גורמי סיכון פוטנציאליים שנבחנו בהקשר של נשירה סופית.
החוקרים סיווגו את מאות המשתנים הללו לתחומי חיים מוגדרים ובחנו אילו מתוכם בעלי השפעה מובהקת מבחינה סטטיסטית. התוצאות מנפצות כמה מהמיתוסים הנפוצים ביותר ומציגות: הילד אינו פועל בחלל ריק, התנהגותו היא תוצר של יחסי גומלין מורכבים בין מאפיינים אישיים, משפחתיים, חברתיים ומערכתיים.
היעדרות מול נשירה
אחת מהתרומות החשובות ביותר של המחקר היא ההבחנה המדעית המדויקת בין שני מושגים קרובים שלפעמים מתערבבים: היעדרות מהלימודים ונשירה קבועה וסופית.
הנתונים שנמצאו במחקר הינם שנשירה כמעט אף פעם לא קורית ביום בהיר אחד. מדובר ברצף של "נשירה סמויה", מצב שבו התלמיד עדיין מגיע פיזית לבית הספר אך חווה תחושת ניכור וחוסר שייכות. זה ממשיך בהיעדרויות קטנות, איחורים, או הימנעות משיעורים מסוימים (היעדרות מהלימודים), ומסתיים, ללא התערבות נכונה, בנשירה מוחלטת מהמערכת.
מה באמת דוחף את התלמידים החוצה?
המחקר מצא השפעות משמעותיות ומובהקות עבור 28 תומי סיכון הקשורים להיעדרויות, ו23 תחומי סיכון הקשורים לנשירה. הגורמים המשמעותיים ביותר שנמצאו בעלי עוצמת אפקט גבוהה במיוחד, מחולקים לפי שלבי התהליך:
שלב א': היעדרות מהלימודים (סימני האזהרה המוקדמים)
השלב שבו התלמיד מתחיל "להיעלם" מהכיתה. 28 גורמי הסיכון שסווגו לארבעה קטגוריות, הגורמים שנמצאו בעלי העוצמה הגבוהה במיוחד:
- עמדה שלילית כלפי בית הספר: תחושת ניכור עמוקה, חוסר שייכות, חוסר חיבור של התלמיד למסגרת.
- קשיים רגשיים ופנימיים: בעיות כמו חרדה, דיכאון, דימוי עצמי נמוך או בדידות.
- בעיות התנהגות מוחצנות: בעיות משמעות, קושי בקבלת סמכות או חיכוכים חברתיים.
- מעורבות נמוכה של ההורים בבית הספר: נתק תקשורתי או חוסר שותפות בין הבית לבין הצוות החינוכי.
- שימוש בחומרים: שימוש באלכוהול או סמים בגיל ההתבגרות.
שלב ב': נשירה סופית
כאשר בדקו מה הם הסיבות המעודדות לנשירה קבועה מבית הספר התגלו נתונים שמפנים זרקור דווקא אל המערכת עצמה:
- היסטוריה של השארת כיתה: תלמידים שנאלצו להישאר כיתה, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לנשור מהלימודים.
- הישגים אקדמיים נמוכים ותסכול לימודי מתמשך: מצב שבו הילד חווה שרשרת של כישלונות ששוחקות את הערך העצמי שלו.
- לקויות למידה או קשיים קוגניטיביים ללא מענה: מצבים שבהם הצרכים הייחודיים של הילד לא קיבלו מענה מותאם ונגיש.
- רקע סוציו אקונומי של המשפחה: אתגרים כלכליים ומחסור ברשת תמיכה משפחתית.
כשמביטים על נשירה מהלימודים דרך המחקר האקדמי, ניתן להבין שלא מדובר בעצלנות אצל ילדים, אלה גורמי סיכון שונים שחווה הילד, ומעמיסים עליו במידה ואין רשת ביטחון מתאימה. באמצעות בנייה של סביבה תומכת, מתן מענה רגשי תואם, חיזוק הקשר בין הבית לבית הספר, והפסקת השימוש במושגים של כישלון, אפשר להצליח להפוך את הילדים הללו להזדמנויות של צמיחה, חוסן והצלחה מחודשת.
ציטוט מחקר אקדמי:
Gubbels, J., van der Put, C. E., & Assink, M. (2019). Risk Factors for School Absenteeism and Dropout: A Meta-Analytic Review. Journal of Youth and Adolescence, 48(9), 1637-1667.
