הקשר בין סירוב לבית הספר לחרדה ודיכאון

מחקר שבחן למעלה מ-1,500 בני נוער מגלה: ילדים שמסרבים להגיע לכיתה לא תמיד עושים זאת מאותה סיבה, וההבדל בין הסיבות קריטי לטיפול

כשילד מסרב לצאת מהבית בבוקר, ההורים לא תמיד יודעים מה עומד מאחורי זה. מחקר שפורסם בחן למעלה מ-1,500 מתבגרים וניסה לענות בדיוק על השאלה הזו — ומה שהוא גילה עשוי לשנות את הדרך שבה הורים ואנשי חינוך מתמודדים עם הבעיה.

ארבע סיבות לסירוב לבית הספר, שלוש קבוצות של בני נוער

החוקרים, שעבדו עם מתבגרים בני 12–18 מאקוודור, השתמשו במודל מוכר בשם "המודל הפונקציונלי של סירוב לבית הספר". המודל מחלק את הסיבות לאי-הגעה לבית הספר לארבעה טיפוסים עיקריים:

• הימנעות מרגשות שליליים — הילד נמנע מבית הספר כי הוא מעורר בו חרדה, מצוקה או פחד לא מוגדר
• בריחה ממצבים חברתיים — קשה לו עם מבחנים, עם ילדים אחרים, עם שיעורים שבהם צריך לדבר בפני הכיתה
• חיפוש קשב מהוריו — הסירוב נובע מרצון להישאר קרוב לאחד ההורים או לקבל ממנו תשומת לב
• חיפוש "פרסים" מחוץ לבית הספר — שינה, מסכות, חברים, כל מה שמחכה לו בבית

מניתוח הנתונים עלו שלוש קבוצות מובחנות של בני נוער:

קבוצה 1 – ללא דפוס סירוב (כ-45% מהמדגם): בני נוער שאינם מציגים סירוב בולט לבית הספר.

קבוצה 2 – סירוב בגלל "מה יש בבית" (כ-43%): המניע המרכזי שלהם הוא מה שמחכה להם מחוץ לבית הספר. זו הקבוצה הנפוצה בגיל ההתבגרות — לא בהכרח בגלל רגשות שליליים, אלא כי "בבית יותר כיף".

קבוצה 3 – סירוב רב-גורמי (כ-12%): אלו בני נוער שמשלבים כמה סיבות בו-זמנית — הם גם חרדים, גם מתקשים חברתית, גם מחפשים קשב הורי. זו הקבוצה שהדאיגה את החוקרים ביותר.

הממצא: הקשר בין סירוב לבית הספר לחרדה ודיכאון

כשהחוקרים בדקו את רמות הדיכאון, החרדה והלחץ בשלוש הקבוצות, הפער היה חד וברור.

בני הנוער בקבוצה השלישית — אלה עם סירוב רב-גורמי — הציגו את הציונים הגבוהים ביותר בכל שלושת המדדים. הפער ביניהם לבין הקבוצה ללא סירוב היה גדול מבחינה סטטיסטית, במיוחד בחרדה ובדיכאון. גם קבוצת "מה יש בבית" הציגה רמות גבוהות יותר של מצוקה בהשוואה לבני נוער ללא סירוב — אם כי בפער קטן יותר.

במילים פשוטות: ככל שהסירוב לבית הספר נובע ממקומות יותר ויותר שונים בו-זמנית, כך גדל הסיכוי שמאחוריו יש מצוקה נפשית אמיתית הדורשת התייחסות.

מה זה אומר להורים ולאנשי חינוך?

הממצאים האלה מציעים כמה מסקנות מעשיות:

1. אל תגדיר לפני שאתה מבין. "הוא לא רוצה ללכת לבית הספר" זה לא אבחנה. השאלה היא למה. ילד שמפחד מחרדה חברתית צריך התערבות שונה לחלוטין מילד שפשוט מעדיף להישאר בבית עם הסמארטפון.

2. שים לב לצירופים. הקבוצה שמדאיגה ביותר היא לא זו עם סיבה אחת ברורה — אלא זו שמשלבת כמה סיבות. אם הילד גם חרד, גם מתקשה עם חברים, גם דבוק להורה — כדאי לפנות לאיש מקצוע.

3. דיכאון ולחץ לא תמיד נראים כמו דיכאון ולחץ. לפעמים הם נראים כמו "לא בא לי ללכת לבית הספר". המחקר מזכיר לנו שמאחורי ההתנהגות עשויים להסתתר מצבים רגשיים שהילד לא יודע לנסח במילים.

4. המטרה היא לא להחזיר לבית הספר — המטרה היא ויסות רגשי. החוקרים ממליצים על תוכניות התערבות שמחזקות את היכולת של בני הנוער לווסת את רגשותיהם, ולא רק על לחץ לחזרה לכיתה.

רוצים לדעת אילו טיפולים נמצאו יעילים? קראו: איזה טיפול באמת עובד אצל ילדים עם סרבנות בית ספר? ולהסבר על ההבדל בין סירוב בית ספר להברזה: "אני לא מרגיש טוב": מה מסתתר מאחורי סירוב בית ספר.

המחקר "Functional profiles of school refusal behavior and their relationship with depression, anxiety, and stress" פורסם על ידי Gonzálvez ועמיתיו ומבוסס על מדגם של 1,582 מתבגרים מאקוודור בני 12–18. המחקר השתמש בכלי הערכה מוכרים: סולם SRAS-R לאבחון סירוב לבית הספר וסולם DASS-21 למדידת דיכאון, חרדה ולחץ.

מחפשים מסגרת חינוך חלופית? במפת המסגרות של נושרים אפשר למצוא מסגרות חינוך חלופיות לפי אזור, גיל וסוג מסגרת, עם כתובות ופרטי קשר.